פסק-דין בתיק ע"א 24340-04-11

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת יפעת מישורי), מיום 1.3.2011, בת.א. 19447/05, לפיו חייב בית משפט קמא את המערער לשלם למשיבה סך של 250 ש"ח ליום החל מתאריך 7.12.03 עד 30.10.08, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן חוייב המערער לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסכום של 30,000 ש"ח.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין בתמצית הינן אלה:

המשיבה היא בעלת זכויות החכירה של המקרקעין הידועים כ"חוות אהרונסון". בהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים, האחד בשנת 1988 והשני מיום 23.3.00, שהותו של המערער בחווה הותנתה בכך שכאשר יידרש על ידי המשיבה מסיבה כלשהי לעזוב את החווה יהא הוא חייב תשלום של 250 ש"ח ליום למשיבה, לאחר חלוף 30 יום ממועד קבלת ההודעה וזאת עקב אי-עזיבתו ופינויו של המבנה.

ג.          התביעה שהגישה המשיבה כנגד המערער מתייחסת לתקופה מיום 17.7.02 (המועד בו היה על המערער ומשפחתו לפנות את החווה לפי הודעת המשיבה) ועד מועד הפינוי בפועל (30.10.08).

עמדת המערער היתה שהחווה היתה במשך כ-30 שנה מרכז חייו, מקום עבודתו, מקום מגורי משפחתו. לטענת המערער, בתקופת שהותו בחווה הוא שמר עליה והשקיע בה השקעה ניכרת, בעידוד המשיבה הקים גדר בטחון סביב לחווה, והפך את דירת השירות למשכנו. הכל נקטע, לטענתו, בשנת 2002 כשהחליטה המשיבה לפטרו ולדרוש את עזיבתו.

ד.         ביום 4.9.05 ניתן פסק דין על ידי כב' הרשמת של בית-משפט שלום לפיו ניתן כנגד המערער צו פינוי מדירת השירות, לרבות סילוק ידו של המערער משטח חוות אהרונסון, וזאת בתוך 6 חודשים ממועד המצאת פסק הדין לידיו. לאחר שהמערער נקט הליכי ערעור, ניתן ביום 18.2.08 פסק דינו של בית המשפט העליון (ע.א. 527/07) שהורה כי על המערער לפנות את הנכס כולו עד 30.10.08, כשבית המשפט העליון מוסיף וכותב:

                        "מובן כי אין פסק דיננו עוסק בכל הליך אחר שבין הצדדים".

ה.         בהחלטתה של כב' הרשמת מיום 2.6.08 ניתנה למערער רשות להתגונן מפני תביעתה הכספית של המשיבה וזאת בהתייחס לשלוש טענות. כב' השופטת יפעת מישורי שמעה את הראיות בתיק והגיעה למסקנה כי דין התביעה להתקבל במרביתה.

ו.          באשר לסבירות הפיצוי המוסכם, כפי שנקבע בהסכם שבין הצדדים משנת 2002 (250 ש"ח ליום לאחר חלוף 30 יום ממועד קבלת ההודעה עקב אי-עזיבתו ופינויו של המערער מן המבנה), נקבע שטענת המערער בדבר אי-סבירות גובה הפיצוי המוסכם לא הוכחה כלל והיא נדחתה.

ז.          טענה נוספת שהעלה המערער היא כי הוא שהה בחווה מכח החלטות שיפוטיות ועל כן אין לחייבו בתשלום הפיצוי המוסכם. לענין זה קבעה כב' השופטת מישורי שהתקופה לגביה מחוייב המערער תחל בתאריך 7.12.03 (דהיינו, המועד בו קבע בית הדין לעבודה שתביעת המערער לאכיפת יחסי העבודה נדחית), ותסתיים בתאריך 30.10.08. בית משפט קמא לא ראה לנכון לקצר את התקופה או להפחית את התקופות שבהן ניתן צו שיפוטי אשר נתן למערער אורכות מפני פינויו מן החווה.

ח.         הטענה השלישית שהעלה המערער היתה לגבי השקעותיו בחווה. טענה זו נדחתה משקבע בית משפט קמא שלא עלה בידי המערער להוכיח טענותיו אלה.

ט.         על יסוד כל האמור לעיל, החליטה כב' השופטת מישורי לחייב את המערער לשלם למשיבה סכום של 250 ש"ח ליום החל מתאריך 7.12.03 עד 30.10.08 כפי שכבר ציינו לעיל.

י.          על כך מונח בפנינו ערעורו של המערער אשר מלין כנגד פסק הדין של בית משפט קמא, וטוען כי המשיבה נהגה שלא כראוי במערער הגם שזה התגורר בנכס עם משפחתו על פי רשות שניתנה לו, הוא פעל והשקיע רבות בטיפוח הנכס, השמשתו למגורים והשבחתו. לענין ההסכם שבין הצדדים טען המערער שהוא חתם על הסכם זה מבלי לדעת את תוכנו והוסבר לו על ידי הנהלת החשבונות שמדובר בהסכם פורמלי לצורכי ניהול בלבד.

המערער, לגירסתו, לא חשב שיידרש לעזוב את הנכס.

כמו כן חוזר ומעלה המערער את טענותיו ביחס להשקעה בנכס.

י"א.      לענין הפיצוי המוסכם טוען המערער שהפיצוי איננו סביר ויש מקום להפחית את הפיצוי מקום בו אין יחס סביר בין הפיצוי לבין הנזק שנגרם ושניתן היה לראותו מראש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה.

י"ב.      מוסיף וטוען המערער שמרגע שניתנה לו אורכה בצו שיפוטי אין לראות בתקופה זו משום פרק זמן שבגינו יש לחייבו לשלם למשיבה בגין החזקת הנכס, וזאת כל עוד יש צו שיפוטי הנותן בידי המערער אורכה להחזיק בנכס ולכן החזקתו בנכס היא כדין.

מציין המערער, כי לנוכח ההליכים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, עוכב ביצוע הפיצוי ואין זה מתקבל על הדעת שלמרות הצו המעכב את ביצוע הפינוי תוכל המשיבה לדרוש בגין תקופה זו פיצוי מוסכם.

י"ג.       על טענותיו אלה חזר בפנינו בא כח המערער בדיון מיום 6.12.11, ואילו בא כח המשיבה עמד על כך שאין מקום להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא, כפי שגם ציין בעיקרי הטיעון מטעמו.